לפעמים אני פשוט עוצמת עיניים. חשה, נעה, זורמת. הידיים נעות מאליהן על רגליכן, בדיוק בדיוק לאן שצריך.
לפעמים הטיפול הוא כמו ריקוד, המוסיקה מניעה אותי, מרקידה את הידיים, אני מתחברת למוסיקה, לקצב, לפעמים גם אתן.
לפעמים הקצב הוא אש – קצב מהיר ועמוק, לפעמים אדמה – כבד, איטי, חודר, לפעמים מים – זורמים, מלטפים, לפעמים אוויר – עדין, מרפרף, אנרגטי. בדיוק כמו שאתן שם תחת ידי, שונות, אחרות.
לפעמים המוסיקה היא רק רקע רחוק רחוק (אני תמיד שומעת אותה) ומה שאתן צריכות הפעם זה לדבר.
לפעמים אני יוצאת מטיפול כאילו אני בעצמי קיבלתי טיפול.
וכמה נעים לי הריקוד הזה, הצלילה, המחשבה, הריחוף, הכיוונון, האהבה.
וכמה שאני אוהבת לטפל.