ישנן נשים והן ביננו, לידינו, שהדרך שלהן לאמהות היא חתיכת מסע.
לא מסע. טרק. טרק מפרך. הימלאיה כזה.
ישנן נשים והן ביננו, לידינו, שקטות, סוערות, בוערות, מצפות, מתנפצות.
ישנן נשים והן ביננו, לידינו, שעוברות משבר ועוד משבר.
שכל תינוק או אישה הרה לידן צובט להן עמוק עמוק בפנים. ולא, הן לא רעות.
ישנן נשים והן ביננו, לידינו, שהשמחה אצלן היא "שימחה זהירה", לא אמיתית, טיפין טיפין, מבדיקה לבדיקה, מV אחד לV שני.
ישנן נשים והן ביננו, לידינו, שמפחדות לפנטז, לדמיין.
ישנן נשים והן ביננו, לידינו, שהחיים שלהם בהולד.
ישנן נשים והן ביננו, לידינו, נשים שאף פעם לא היו מהזן החרדתי ועכשיו פתאום הראש שלהן מוצף בסרטים, סרטי עלילה ולא מהזן הנעים.
ואני פוגשת אותן בקליניקה. ואני כל כך מבינה אותן. לא תמיד אני יודעת להגיד את זה במילים, אני יודעת, אז אני אומרת את זה במגע ואני מקווה שהן מבינות.
אני מבינה אתכן, הכל בסדר. באמת.
כי גם אני פעם שקטתי, סערתי, בערתי, ציפיתי, התנפצתי.
כי גם אני פעם לא העזתי לחלום על ה-3 האלה שיש לי. 3 מתנות.
והתקופה הזו היא תקופת ציפייה בקליניקה לכמה וכמה נשים. כל אחת והציפייה שלה. והאצבעות שלי מוחזקות והלב שלי איתכן והכי אני רוצה שגם אתן תקבלנה את המתנות שלכן. ♥♥♥