5 הריונות.
3 לידות.
3 ילדים חמודים. 2 בנות. 1 בן.
זו ספירת המלאי שלי.
1 הריון מחוץ לרחם.
1 קיסרי חירום.
2 לידות טבעיות.
1 גרידה בשבוע 13.
3 הזרעות.
המון המון ימים ולילות של פחד. 3 הריונות שלוו בדימומים, בהתכווצויות.
1 הריון ראשון שהתגלה כמחוץ לרחם וניפץ לי בין רגע את התמימות שהריון זה דבר פשוט וקל ומובן מאליו.
1 הריון שהוכרז כ"הפלה מאיימת". היום קוראים לו אור.
1 הריון שלקח לו שנתיים ויותר להגיע. חודש ועוד חודש בציפייה לשני פסים. ואח"כ שוב כיווצים ושוב דימומים במהלך ההריון (עד היום אני לא קונה נייר טואלט ורוד. לקח לי הרבה זמן להיפטר מההרגל של לבדוק אם יש דימום…). היום קוראים לה שחר.
1 הריון של ללכת בשמחה ובהתרגשות לשקיפות העורפית ולשמוע את הרופא הנכבד אומר "יש בעיה עם העובר" ולגלות שאין דופק.
1 הריון עם, כן, שוב, שוב כיווצים, שוב דימומים. עם לילה של גיהינום שלא אשכח, בו רעדתי כל הלילה כי ידעתי שלמחרת בבוקר כשאלך למיון נשים אראה שזהו. נגמר. לא נגמר. היום קוראים לה תום.
המון המון המון בכי.
המון המון המון פחד.
אז כן, עברתי הרבה. ולפעמים זה מרגיש לי כלום לעומת מה שמטופלות שלי עברו ועוברות. כ"כ הרבה סיפורים קשים… אני יודעת שהריון זה לא דבר מובן מאליו. אני יודעת שהדרך לפעמים היא כל כך קשה. הרגשתי את זה בבשרי. בנפשי.
א ב ל, וזה אבל כ"כ גדול – הhappy end שלי נשקף לי כל יום כמעט כשאני מביטה אחורה במראה באוטו. 3 ילדים ממלאים שם את המרחב. ולכן אני גם מאמינה בניסים, כי מבחינתי כל אחד מהם הוא סוג של נס, בדרכו שלו.
ובפרספקטיבה של זמן אני אפילו מצליחה להודות על חלק מהמהמורות שעברתי – אם לא היתה הגרידה ההיא לא הייתי נכנסת שוב להריון ואז לא הייתה נולדת לי תום.
יש לי כמה מטופלות שזקוקות עכשיו לניסים, ניסים קטנים, או ניסים גדולים. ואני כ"כ מקווה איתם לניסים האלה. מקווה ומאמינה.
ואם את זקוקה עכשיו לנס שלך, קצת אבודה, קצת מיואשת, זקוקה גם למגע תומך ומסייע – בואי אלי. באהבה רבה.