מגע.
כל אחד זקוק למגע. כל אחת. מתינוק קטן (כל סטודנט מתחיל למקצועות המגע ילמד על תמותת התינוקות בבתי התינוקות ברומניה. אלה שאף אחד לא נגע בהם…), ילדים, מבוגרים, קשישים…
כשילד נופל אנחנו נוגעים בו, מרימים אותו. כשכואב לנו אנחנו אינסטנקטיבית מניחים את היד על המקום הכואב. למגע יש יכולות ריפוי פיזיות ונפשיות, גם בלי "לדעת לגעת". וזה עוד בלי שום מילה על אנדורפינים ועל מה פיזית קורה בגוף ברגע המגע.
לא כל מגע מתאים לכל אחד. המגע שלי בד"כ איטי, עמוק, ממוקד, חם. לפעמים המגע שלי זורם עם המוסיקה. "להכנס באנשים / לפרק" = לא הסטייל שלי. התחושה שלי היא שאם המטופל שמולי מכווץ מהכאב, אז אין לו יכולות לספוג, לשחרר, להרפות. גם טיפול שהוא לא "פירוק" יכול להיות אפקטיבי ועוד איך!
המגע של שלומי יותר חזק, עם רגישות כשצריך, עם הרבה שילוב של נשימות אל הכאב. לא כל מי שיתחבר למגע שלי יתחבר לזה של שלומי ולהיפך.
ויש מצב שלפי מה שכתבתי אתם יודעים כבר למי הייתם מתחברים יותר.
יש את אלה שצריכים "שיפרקו אותם" (אותם אני מפנה לשלומי, שאין לו בעיה "לפרק", אם זה מה שזקוקים לו:-)).יש את אלה שזקוקים למגע עמוק ואיטי, ויש אלה שזקוקים למגע עדין ומרפרף (שאת האחר אולי הוא פשוט ישגע) ויש את אלה שצריכים מגע נמרץ ומהיר ועמוק. מטפל טוב יתאים את המגע למטופל שמולו, יהיה רגיש. אבל עדיין אני חושבת שלא כל מטופל יתחבר לכל מגע של כל מטפל (ולא תמיד יהיה את הקליק עם כל מטפל).
איך יודעים מה המגע המתאים? מיהו המטפל המתאים? מתנסים. אצלנו בקליניקה אפשר להתנסות בימים הקהילתיים – פעם בחודש, עם הטיפולים המקוצרים והזולים יותר, או פשוט לקחת ביום רגיל טיפול חצי חצי – חצי מנה של שלומי, חצי מנה של גיגי.
והעיקר – תנו לעצמיכם לקבל מגע. עם שמן, בלי שמן, עם בגדים בלי בגדים, מגע בכל הגוף, או מגע שהוא רק ברגליים (מה זה רק?! זה עולם ומלואו!:-)).
כי כל אחד, באמת, זקוק למגע.
בתמונה: רגליים של אחת שהייתה זקוקה 🙂