מטופל חדש מגיע. לא תמיד יודע מה הוא "אמור" לעשות, איך הוא "אמור" להרגיש, מה הוא "אמור" להגיד. לפעמים זה טיפול ראשון בחיים, עולם חדש ושפה אחרת, קצת מוזרה.
– זה בסדר שאתה מספר לי על כל מה שכואב לך. גם אם זה הרבה. אין צורך להתנצל ולהרגיש קוטר. איפה תספר אם לא פה?
– זה בסדר אם אתה נרדם בזמן טיפול.
– זה בסדר אם אתה נוחר בזמן טיפול.
– זה בסדר אם אתה לא מרגיש כלום בזמן טיפול.
– זה בסדר אם אתה מרגיש זרמים / כאבים / הקרנות / חשק לבכות / חשק לצחוק / כלום מכל אלה.
– זה בסדר להרגיש קצת מרחפים בסוף טיפול.
– זה בסדר להגיד לי אם קר לך / חם לך / המוסיקה מעצבנת אותך / המגע חלש לך / חזק לך. אני רוצה ושמחה לדעת.
ומה לא?
– אני לא רוצה שתדבר / תשחק / תגלוש בטלפון הנייד בזמן טיפול.
– אני לא רוצה שתפתור תשבצים בזמן טיפול (הסעיף מבוסס על מקרה אמיתי. בחיי! לפני שנים. מטופל ש"אשתו שלחה אותו", שלא הבין למה אני לא "מרשה" לו לפתור תשבצים בזמן הטיפול).
– אני לא רוצה שתחזיק את הראש עם הידיים מאחורי הצוואר ותסתכל "מה אני עושה". חבל על הצוואר שלך:-)
והכי חשוב: זה בסדר לשאול אם זה בסדר!