את עם הכאבים האלה כבר שנים. אולי את בטוחה ש"יש לך משהו", אולי כבר התייאשת מללכת לעוד רופא ועוד רופא שיגיד ש"הכל בסדר, אין כלום", אז את לוקחת עוד אדוויל וסובלת בשקט. מתפתלת, מתכווצת ומחכה שתעבור כבר הוסת הזו.
ואולי את כבר "מאובחנת" ויש לזה שם לדבר הזה, והשם ארוך ארוך. ולפחות את יודעת שיש לך משהו ואת לא סתם מפונקת. כואב לך. ואת לא ממש יודעת מה לעשות.
ויש, יש מה לעשות.
אני כאן כדי להגיד כמה מילים על הצד הקונבנציונאלי וקצת יותר מילים על מה יש לרפואה המשלימה להציע לאנדומיטריוזיס.

אנדומטריוזיס הוא מצב בו תאים דמויי רירית הרחם נודדים ומתפשטים לאזורים שונים בחלל הבטן.
כאשר רקמה כזו מתפתחת באזורים מחוץ לרחם (לרוב באזור השחלות, החצוצרות, שלפוחית השתן, רקטום, מעי. במקרים נדירים – ראות, מוח), היא ממשיכה להגיב לשינויים ההורמונליים המתרחשים מדי חודש והנגעים ממשיכים לגדול ו/או לדמם. כאשר היא ממוקמת בשחלה, היא יכולה ליצור ציסטה (הנקראת ציסטה אנדומיטריאלית, או ציסטת שוקולד).
תאי האנדומטריוזיס מפרישים חומרי דלקת, אשר גורמים לכאב, עלולים לגרום להדבקויות וליצור רקמות צלקת סביבם.
אנדומטריוזיס היא מחלה דלקתית כרונית פרוגרסיבית.
שכיחות המחלה – 10-15% מהנשים בגילאי תחילת הוסת ועד גיל המעבר. כלומר – 1 מ-10 נשים! ועדיין, תהליך האבחון לעיתים אורך שנים.

הסימפטום הנפוץ הוא מה שנקרא "כאבי מחזור" קשים או כאבי אגן סביב זמן הוסת, לעיתים קלים, לעיתים עד כדי אי יכולת לתפקד כלל. ישנם נשים החוות את הסימפטומים רק סביב הוסת, אולם ישנן נשים הסובלות מכאב גם בשאר ימי החודש.
לאנדומטריוזיס סימפטומים רבים ומגוונים: כאבים שונים באגן, כאבי גב תחתון, כאבי בטן, כאבים בירכיים, כאבים בזמן הטלת שתן או צואה, כאבי ביוץ, כאבים בזמן יחסי מין, בחילות, שינויים ביציאות, עצירות, שילשול, דימום רקטאלי, דימום במתן שתן, קשיי פוריות, דימום ויסתי מוגבר, או נטייה לדימום בין הוסתות.
לעיתים אופי הסימפטום יוכל לרמז לנו על מיקום מוקדי האנדו' (למשל כאבי ביוץ עשויים לרמז על מוקד באזור השחלה, כאב לוחץ על הרקטום, או כאב בזמן יציאות בעיקר בזמן הוסת – עשוי לרמז על מוקד אנדו' באזור הרקטום).
באופן לא מוסבר לא תמיד תהיה התאמה בין כמות נגעי האנדומטריוזיס לרמת הכאב והאי נוחות. ישנן נשים אשר יש להן מספר מוקדים קטן, אולם פגיעה ממשית באיכות החיים ורמה גבוהה של כאב, לעומת נשים שע"פ ממצאי הבדיקות סובלות מהדבקויות ואנדומיטריומות רבות, אולם אינן מגיבות לכך קשה סימפטומטית.
הכאב באנדומטריוזיס נגרם כנראה ע"י התהליך הדלקתי שנוצר כתגובת הגוף לרקמות הרירית והשתחררות של פרוסטגלנדינים, הגורמים לכיווץ של כלי דם ולעיתים גם בהצטברות נוזלים, בבצקת ולחץ על העצבים.

אבחון ודאי לאנדומטריוזיס יהיה ע"י בדיקת לפרוסקופיה – פעולה ניתוחית שבה מוחדר סיב אופטי ע"י חתך זעיר באזור הטבור. הסיב מעביר תמונות למסך והרופא יכול לבדוק כך את איברי הבטן והאגן. במידה והתגלה נגע חשוד, לוקחים ממנו חתיכה זעירה לביופסיה, על מנת לאשר את האבחנה.
כמובן שמתייחסים לסיפור הקליני של המטופלת, לסימפטומים, לגנטיקה. רופא מנוסה יוכל לעיתים לאבחן על סמך התסמינים, לעיתים למשש את מוקדים משמעותיים, או לראות את חלקם בבדיקת אולטרסאונד. ישנם רופאים המתמחים באבחון אנדומטריוזיס ע"י בדיקת אולטרסאונד תלת מימדי. במרבית המקרים הנגעים שטחיים ולא ניתנים לאבחון ע"י אמצעים חיצוניים.
בכל מקרה, כאשר מתעורר חשד לאנדומטריוזיס מומלץ ללכת לאחד מהרופאים המתמחים בכך, לשם אבחון.
להלן רשימת רופאים מומלצים ומרכזי אנדומטריוזיס, מתוך האתר הנפלא של ניצן ברנשטיין.

שאלה טובה! יש כמה וכמה תאוריות, אבל אף אחת מהן לא הוכחה לגמרי.
ע"פ אחת התאוריות נוזל הוסת אשר יוצא דרך צוואר הרחם והנרתיק, "חוזר אחורה" דרך החצוצרות, אל תוך חלל האגן והבטן.
תאוריה אחרת טוענת שלהרבה נשים יכול להיות מצב כזה של רקמות שאינן נשארות רק ברחם, אולם מערכת החיסון מזהה אותן ותוקפת אותן. אצל נשים עם אנדומטריוזיס יתכן יוש כשל כלשהו במערכת החיסון, שאינה מזהה את מוקדי האנדומטריוזיס ואינה מסלקת אותם. (אגב, אצל נשים עם אנדומטריוזיס ישנה נטייה למחלות המערבות את מערכת החיסון, אלרגיות, קנדידה, מחלות אוטואימוניות, דלקות פרקים ועוד).
ישנו גם מרכיב גנטי.
ישנו דיון על השפעת הרעלנים הסביבתיים בעידן המודרני (דיוקסין – רעלן המחקה אסטרוגן, אסבסט ועוד) כמגבירים את הסיכון להופעת המחלה.
תאוריה נוספת טוענת כי שרידים של תאים עובריים עשויים להתפתח למוקדי אנדומטריוזיס.

אנדומטריוזיס עלול להשפיע על הפוריות בכמה תחומים:
ליצור הדבקויות בין אברי המערכת הנשית ובכך להפריע לתפקודן, ליצור ציסטות ("ציסטות שוקולד") בשחלות ובכך לפגוע בביוץ, לחסום את החצוצרות ובכך להפריע למעבר התקין השל הזרע והביצית ואף ליצור נוזלים בחצוצרה, ליצור הפרעה בהשתרשות ברחם ועוד.
עם זאת, למרבה המזל, נשים רבות מצליחות להרות, אם בעזרת הרפואה המשלימה ועם בעזרת הרפואה הקונבציונאלית או שילוב בינהן. לשמחתי זכיתי לראות כמה וכמה כאלה נשים בקליניקה:)

מאחר ומדובר במחלה כרונית כדאי להתייחס אל הטיפול באנדומטריוזיס כעל אורח חיים, לא על טיפול של זבנג וגמרנו.
אורח חיים שמטרתו להרגיש טוב יותר, לאכול טוב יותר, להקל על הסימפטומים ועל הכאב.
אורח חיים המכיל בתוכו תזונה מתאימה, תנועה, טיפולים ברפואה משלימה, שינה טובה, נשימה טובה.
אני מאמינה בדרך טיפול שהיא רב מערכתית – שכוללת בתוכה גם ביקורים שגרתיים אצל רופא מומחה לאנדומטריוזיס וגם טיפולי רפואה משלימה, תזונה, תנועה.
מאחר ואני מטפלת בעיסוי בטן ואגן – סובאדה (לשעבר ארויגו. לעיתים מכונה גם עיסוי רחם) ורפלקסולוגיה אלה השיטות שארחיב לגביהן, אבל אי אפשר שלא לתת קצת מידע על תזונה ובוודאי שישנן עוד שיטות טיפול שעשויות להתאים: דיקור (אני חסידה גדולה של רפואה סינית וממליצה בחום על שילוב של דיקור כחלק מאורח החיים, למי שמתחברת לכך), הומאופתיה, צמחים ועוד.

תוספי תזונה אף הם עשויים להקל מאוד על סימפטומים של אנדומטריוזיס, אך רצוי לקחת אותם בהתייעצות ובליווי של נטורופתית. תוספי מזון שכיחים לנשים עם אנדומטריוזיס: מגנזיום, אבץ, ויטמין c, קומפלקס b, אומגה 3, כורכום, ויטמין e, פרוביוטיקה.

אצל נשים עם אנדומטריוזיס יש הפרעה בזרימת דם לרחם ולמערכת הנשית – סטגנציה.
יחד עם הדם מגיעים גם ההורמונים ורכיבים של מערכת החיסון. נוזלי ליפמה צריכים להתפנות מהרחם והשחלות כדי לסלק פסולת. על מנת לאפשר את זרימת הדם ומנגד את זרימת הלימפה חשוב לשמור על תנועתיות נכונה. תנועתיות טובה של האגן מאפשרת זאת וכך גם עיסוי כגון עיסוי ארויגו.
מומלץ להרבות בתנועה, על מנת להניע את האגן. הליכה היא נהדרת, ריקוד הוא נפלא, ריקודי בטן, ריקוד אפריקאי, ניה, תרגולי נענועי אגן, וכן יוגה נשית (ישנן מורות ליוגה בכל הארץ, חלקן מתמחות באנדו'. רשימת המורות המלאה באתר היוגה הנשית).
ומילה שלי – תנועה זה יופי, אבל הכי יופי היא תנועה שבאה בשמחה, בהנאה. ולכן, הכי חשוב לבחור בפעילות שעושה לכן טוב ללב, לנשמה ולאגן. זהו גם המפתח להתמדה.

אפשר להתבונן על מוקדי האנדו' כאל רקמה נשית שמנסה להתפשט לכל מיני אזורים בחלל הבטן. כריסטיאן נורת'רופ כותבת: "זה גופינו המנסה שלא להניח לשכוח את האופי הנשי שלנו". "אנדומטריוזיס הוא מחלה של התמודדות. הוא מתעורר כאשר הצרכים הרגשיים של אישה מתמודדים עם תפקודה בעולם החיצון". הדילמה התמידית שבין חברה גברית, השגית, לבין הנשיות, המשפחתיות, גידול הילדים.
סטגנציה של דם באגן – חוסר יכולת לשחרר משהו מאוד עמוק, תקיעות, ברגשות שלנו (פחד, אבל, עצב וכו') וגם חוסר מימוש עצמי, או תחושה של תקיעות אישית, או חוסר יכולת לשחרר את היצירתיות שלנו.
אפשר להתייחס גם לאנדו' כמחלה בה נוצרים נוגדנים עצמיים (מאפיין אוטו אימוני) ולשאול – מה בתוכנו מנסה להתנגד לעצמנו? לא להקשיב למסרים העולים מהנפש שלנו? מה בתוכנו לא מקשיב לצרכים הרגשיים שלנו?
חלק מתהליך הריפוי הוא גם חקירה וכניסה אל אותם מקומות נחבאים ותקועים, של אותם מוקדי אנדו' רגשיים, תשוקות כמוסות, מאוויים נחבאים (שיטת "המסע" יכולה להיות נפלאה לכך, מהתנסות אישית שלי איתה וגם כל טיפול ריגשי ובו חקירה עמוק פנימה).

לפעמים, רגע אחרי האבחון, או עמוק עמוק בתוך התקף מהגיהנום, או כשאת לא ממש מצליחה להרות, קל מאוד לשקוע בבור. לתעב את האנדו', לכעוס, לצעוק, לפחד ממנו. וזה בסדר ומובן וטבעי כל כך.
גם צלילת יתר בקבוצות הפייסבוק השונים עלולה לגרום לפחד.
לכן אני חושבת שכ"כ חשוב לקרוא גם את הסיפורים השמחים, המעודדים, לדעת שאפשר לחיות עם האנדו' הזה ואולי, רק אולי, אפילו להתיידד איתו.
הנה סיפורה המרתק של חני אייזנשטט כרמי וסיפורה המופלא של סו.

ככל שהגיעו אלי יותר נשים עם אנדומטריוזיס מצאתי כי המחלה הזו מסקרנת אותי יותר ויותר.
אל טיפול סובאדה – עיסוי בטן ואגן הגעתי בזכות מטופלת עם אנדו' (שבזמנו טיפלתי בה ברפלקסולוגיה והמלצתי לה על מטפלת ארויגו, כך נקראה השיטה אז) ומדי טיפול קיבלתי ממנה עוד ועוד מידע על הטיפול הזה ולמדתי על קסמיו. היום היא חובקת תינוקת 🙂
האנדומטריוזיס מסקרנת אותי. הגורמים הלא ברורים להיווצרותה, הסימפטומים הלא אחידים ובעיקר – ראיתי לא פעם את הקסם של החיבור מחדש לגוף, לתזונה הלא קלה, לתנועה, לעיסוי העצמי ואיתו ההקלה בסימפטומים ובאיכות החיים.
לא תמיד זה פשוט, לא תמיד זה עובד ויש הרבה עליות ומורדות ובטח שלא טיפול של הוקוס פוקוס, אלא טיפול תחזוקתי קבוע.
יצא לי לפגוש בקליניקה נשים ששנים על גבי שנים מסתובבות ללא אבחון. נשים שעברו מרופא לרופא ולא שמעו את המילה "אנדומטריוזיס", או נשים שסבלו מתסמינים של מערכת העיכול ועשו ככל בדיקת גסטרו' אפשרית, אך לא נשלחו להבדק במרפאת אנדו'. נשים שחיות על משכחי כאבים, לפעמים באופן יומיומי. נשים שלא יודעות שיש שם למה שיש להן, שאפשר לעזור, שהן לא לבד.
ההשתוקקות שלי היא להקל, ולו במעט, על נשים ששנים על גבי שנים נחשבו מפונקות, או מתלוננות, שכבר חששו לפצות פה. לתת להן את המקום שבו מאמינים להן, להקשיב להן, להכיל, לגעת, ואינשללה גם להקל.